מעורבות נוער בדיאלוג לקידום העיר היא ערך או נטל?

בישיבת  מועצת העיר לאישור תקציב 2015  בסוף דצמבר הגיעו נציגי תנועת הנוער לצפות בישיבה. ראש העיר הגיב לנוכחותם באמירה שבני הנוער מיותרים בישיבה (גם כצופים מהצד). אני כמובן חולק על ראש העיר בעניין לחלוטין, וסבור שחשוב לפתח מנהיגות, מעורבות ואזרחות טובה בקרב בני הנוער, ודרך אפקטיבית לכך היא דרך השתתפותם בדיאלוג. גם שמעתי מחלק מבני הנוער לאחר הישיבה על הזעזוע שלהם מהאופן המבזה שבו נערכת הישיבה (כנראה שצריך לנכוח כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי), כך שאולי אין להתפלא שראש העיר לא מברך על נוכחות כזו בישיבות. 

כאיש חינוך הלכתי לברר מה מדיניות משרד החינוך בנושא. בעיון מסמכי המשרד מצאתי שמשרד החינוך מחזק את דעתי ומעודד מעורבות בני נוער בעשייה הציבורית.

 בעיון נוסף מצאתי מאמר של ראש המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' אייל נווה, שטוען " כאשר החברה האזרחית מתרוקנת מכל מהות ותוכן, גדלים לתוכה צעירים מנוכרים וחסרי כלים להתמודדות במרחב קולקטיבי כלשהו. זהות אטומיסטית מובילה לנרקיסיזם, לקבלה נורמטיבית של בדידות ואפאטיות, לבריחה מכל מחויבות, ולחוסר רצון ויכולת לקחת אחריות." (מי שמתעניין יכול למצוא כאן את המאמר המלא של פרופסור נווה).

לאור הדברים הבאתי את הנתונים לישיבת מועצה והגשתי תכנית נרחבת לחיזוק מעורבות בני הנוער בעשייה הציבורית בעיר. בין יתר מרכיבי התכנית היה הצעה לצרף שני נציגי נוער לשלב הדיון של הישיבה סביב שולחן המועצה (מתוך מועצת תלמידים או הנהגות תנועות הנוער). החלטה חיובית של  מועצת העיר להצעתי הייתה משפיעה לחיוב על התפתחותם של בני נוער, לא רק במימד ההשפעה הדמוקרטית בעתיד אלא גם על הדרך שבה הם מגבשים זהות אישית והופכים לסוכני קהילה מעורבים ואכפתיים, לטובת העיר ולטובת החברה הישראלית כולה.

כשהייתי מנהל רשת המתנסים בעיר צירפתי באופן דומה שני נציגי נוער לדירקטוריון המתנ"ס ואפשרתי להם להיות מעורבים בכלל החלטות המתנ"ס לצד הבאת נושאי נוער לשולחן הדירקטוריון. ניסיון שהיה מאוד מוצלח.

לצערי, הקואליציה הצביעה פה אחד נגד ההצעה והיא ירדה מסדר היום.

אני מתחייב בפני בני הנוער להמשיך לפעול על מנת שנושאי הנוער יעלו לשולחן המועצה בתקווה שמועצת העיר תהיה בעתיד יותר מגויסת ומחויבת לבני הנוער בעיר ולא רק במתק שפתיים ובהכרזות בעיתונים.