העיר שלו?

ואולי העיר היא של תושביה, וראוי להקשיב גם לצרכיהם?

בראיון שערך עיתון 'זה מה יש' בחודש אפריל עם ראש העיר מר סימון אלפסי, הוא מגדיר את העיר כ"עיר של ראש העיר".

ביקנעם מוביל ראש העיר כבר שנים רבות את הביטוי "יקנעם זה סימון וסימון זה יקנעם".

יקנעם הייתה לפני תחילת כהונתו (הארוכה) של ראש העיר הנוכחי, שבהחלט יש לו תרומה נכבדת לעיר, ואני מאחל לו אריכות ימים, אך יקנעם תהיה ככל הנראה הרבה שנים גם אחריו (ואפילו תשגשג). 

לפיכך אני רוצה להבהיר ולחשוף את  כשל התפיסה של מנהיגות העיר: העיר היא של תושביה ותפקיד ראשי העיר הוא לשרת את התושבים ולא ליהפך.

כדי להוריד את הנושא מרמת הכותרת לרמת ההתנהלות בפועל, אתן דוגמא קונקרטית:
התבשרנו לאחרונה בעיתונות על החלטת ראש העיר למתג את העיר באמצעות 2 מגדלים. 

האם החלטה כזו שיש לה השפעה על תושבי העיר וצביון העיר היה ראוי שתעלה לסדר היום ולדיון במועצת העיר? האם יש בכלל ביקנעם מקום לדיונים ציבוריים?

ראו את החלטת ראש העיר לתמוך בהקמת שדה התעופה האזרחי ברמת דוד ללא העלאת הנושא (למרות בקשות חוזרות שלי) לדיון בישיבת מועצה כפי שקרה בכל הערים סביבנו.

במנשר שהוציא ראש העיר לאחר ההחלטה על סיפוח הישובים מהמועצה האזורית מגידו  הוא ביקש לקבל 'גיבוי רטרואקטיבי' לצעד שלו (כנראה בשל הביקורת החריפה שקיבל מחלק מתושבי העיר על תכנית הסיפוח).  

היה מצופה מראש העיר שתהליך קבלת ההחלטות בנושא כה מהותי יהיה אחר:  קודם כל לשמוע את דעת תושבי הישוב לקבל מהם את הגיבוי למהלך ורק אחר כך להוביל את המהלך. אבל ראש העיר 'שולף' גם בפעם זו ללא מחשבה תחילה ואז מנסה למזער נזקים לאחר מעשה.

גם באירועי העצמאות ראש העיר שנה אחר שנה לא משתף את הציבור באופי האירועים ורק הוא (ואולי עם מקורבים)  קובעים את האומן שיופיע.  וראו בני הנוער שלנו הצביע ברגליים (על כך כתבתי בהרחבה בבלוג על אירועי העצמאות).

אני מאמין בשיתוף תושבים, לא כסיסמא אלא כדרך.
מודל שיתוף תושבים שאני בקיא בו מאוד נוסה כבר בערים רבות בארץ ובעולם והוא הוכיח את עצמו.

אם תתנו בי את האמון, כשאהיה ראש העיר אביא תפיסת ניהול שונה, משתפת את הציבור ופועלת בשקיפות. אאפשר צילום ישיבות מועצה ושידורם לציבור, אקים ועדות  ציבוריות (כדוגמא ועדת אירועים) בה ישולבו תושבים שייקחו חלק בתהליך קבלת ההחלטות. העיר של כולנו, העיר אינה של ראש העיר יהא אשר יהא.